<h1>הגהות על מסכת עבדים</h1>
<h2>פרק א</h2>
<h3>הלכה ג</h3>
ט״ס כאן ועי׳ גיטין דף פ״ה ב׳ קדושין דף ו׳ ב׳ ועי׳ גיטין דף מ׳ ע"א וירושלמי שם:
פי׳ בפה ולא בכתב ועי׳ קדושין דף ט״ז א׳ ובתוס׳ שם ד״ה לימא:
<h3>הלכה ד</h3>
ר״ש אומר אינו מוכרה משפחות לשפחות ואין צריך לומר מאישות לשפחות. כ"ה בס״א וכמ"ש בקדושין דף י״ח:
<h3>הלכה ח</h3>
ר׳ יוסי בר׳ יהודה כצ״ל:
<h2>פרק ב</h2>
<h3>הלכה א</h3>
נ״א לא קרן שולחנו לרבים:
<h3>הלכה ב</h3>
נ"א וישן כנגדו אפי׳ היה בטנו עמם:
<h3>הלכה ד</h3>
בגמ' איתא סתמא ת"ק דפליג על ראב״ע ולא בשם ר"ע. ומ״ש כאן מחמשים זוז אולי צ״ל סלעים וס"ל כר״ש בקדושין דף י׳׳ז א׳ או דצ״ל מששים זוז וס״ל כר״מ שם:
עי' קדושין דף י״ז א׳ ונראה דתנא דידן ממעט עש״ק מכלל ופרט וכלל וכמ״ש בב״מ נ״ז ב׳ וש״מ:
<h3>הלכה ה</h3>
נ״א שאין עושין טומריא בשני עבדים:
<h3>הלכה ז</h3>
אולי צ״ל כי עבדי הם וגו׳ ור״ל דסוף הפסוק לא ימכרו ממכרת עבד וכ״ה בתורת כהנים:
<h3>הלכה ח</h3>
נראה דמלת אינו ט״ס ובא הטעות ממ"ש למטה בדברי ר״י. ויליף הכל מקרא וע״ז קתני היה (כצ״ל) ר״י אימר כו׳ דידעינן להוא עצמו מק״ו מאחרים ומה אחרים מצווים הוא אינו מצווה בתמיה אלא להכי כתיב או השיגה ידו ונגאל למדרש מה הוא כו' ועי' בקדושין דף ט״ו ב׳:
<h2>פרק ג</h2>
<h3>הלכה א</h3>
בגמ׳ לא אשכחן פלוגתא בזה בין ר״י ור״ע:
י״ג במסמר:
עי׳ תוס' קידושין דף כ״ב ב׳ ד״ה מה:
<h3>הלכה ד</h3>
דבעינן דומיא דשן ועין מום שבגלוי ואינו חוזר:
נ"א לצאת יוצא באנטוקטא ובטבלא ופנקס ואינו יוצא בקיפה של מלכים. ועי׳ גיטין דף כ׳ א׳ וירושלמי שם פ"ד:
<h3>הלכה ו</h3>
נ״א ר׳ יהודה אומר השני ביום או יומים [ואולי נשמט בהעתקה וצ״ל גם דברי ר' יוסי וכמ״ש בגמ׳]:
<h3>הלכה ז</h3>
יצא לחירות וצריך גט שחרור כצ״ל:
